<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן קכ"ז</h1>
<h2>דף מא:</h2>
בפ' גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א], אמר להו רבא בר שילא להני דכתבי שטרי אקנייתא כי כתביתו שטר אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו כתובו, ואי לא, כתובו יומא דקיימיתו ביה, ופרשב"ם דוק' שטרי מתנתא ומכר בלא אחריות דלא אתי למיטרף שלא כדין, אבל שטרא מכר ומתנה דאית בהו אחריות, אפי' אי ידעי' יומא דקנו ביה לא ליכתבו אלא יומא דקיימי ביה, דאי כתבו יומא דקנו ביה בתר הכי, הוה מוקדם ופסול, דכל זמן שלא נכתב השטר אין הלקוחות משועבדין, אלא מה שיקנו אחר כתיבת השטר, דעדים החתומים על השטר אינהו מפקי לקלא, כדאמ' לעניין הלואה בחזקת הבתים [שם מ"א ע"ב], ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה, חשבינ' ליה מוקדם ופסול, דהא לא אישתעבדו לקוחות אלא מיום חתימתו ואילך, ואי' אתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה שלא כדין, והכי תנן בפ' ב' דגיטין [י"ז ע"א], נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור' שמעון מכשיר, שהיה ר' שמעון אומ' כל הגיטי' שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים, מי' לעניין שטרות כולי עלמ' פוסלין. ור"ח פי' עלה דהא רבה בר שילא, שמעי' מינה שטרא דכת' בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומין אחתימו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי, דלא בעי חתימה בההוא יומא, אלא בגיטא בלבד דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכן הלכה. הוא פי' כן, אבל לא ייתכן אלא כמו שפיר' וכדמוכח בגיטין עכ"ל רבי' שמואל. ורואה אני דברי פר"ח, הוא הביא ראיה ממשנה של גיטין, ופשוטה סותרת את דבריו, וכי פה מפיק מרגליות טעה בפי' המשנה, סבורני שנחלף לרבי' שמואל בין ב' לכ', וכך אמר ר"ח דלא בענן חתימה ההוא יומא אלא כגט בלבד, פי' כמו גט בלבד, כל שטרות שהן כיוצא בו של גט, אם נכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולי' שהשטר מזויף מתוכו, שכתב זמן הגירושין א' בניסן והוי מוקדם ופסול, אלא כשכותב הדברים כהוויתן אפי' עומד באייר וכותב זמן הלואה מא' בניסן המעשה כמו שהיה שהלווהו א' בניסן כשר, כי לא הקדים הזמן, וכדאמ' להו רבה בר שילא אי ידעיתו יומא דקנייתו ביה כתובו ואפי' כתוב בהן אחריות, כי כל הלואה בשטר אית ליה קלא משעת הלואה, אפי' נכתב השטר ב' ימים אחר הקניין, כיון דעומד לכתיבה, אבל על פה דאינה עומדת לכתיבה לא מפקי קלא, כדאמ' בחז' הבתי' [ב"ב מ"א ע"ב], דאמ' רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדי', מי אמ' רב הכי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, מלוה אזביני קרמית, מלוה עביד איניש דיזיף בצנעה כי היכי דלא ליתזלו ארעיה, מאן דזבין זבין בפרהסיא כי היכי דניפוק עליה קלא, הכי נמי כל מלוה בשטר מוזיף בפרהסיא כי היכי דניזדהרו לקוחות, הרי במוכר אע"ג דלא חתמי סהדי גובה מנכסי' משועבדי' אלמא דלא תלי בחתימת עדים. ובפ' גט פשוט [שם קע"ו ע"א], ר' אלעזר אומ' אפי' אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין, ומפ' שאני הת' דאיכ' כתיבה כך היא הגירס' בספרי' דווקנים, ופי' הואיל וניתן ליכתב איכא קלא אפי' על ידי עידי מסירה, אבל במלוה על פה אפי' אם הוחזק כתב ידו בב"ד, כיון דלא ניתן ליכתב ליכא קלא. והאי דקאמ' בפ"ק דגיטין [י"א ע"א], האי שטרא פרסאה דמימסר' ניהליה באפי סהדיה ישראל מגבי ביה מבני חרי, אבל ממשעבדי לא מגבי ביה, כיון דאינו עומד לכתיבתן דסהדי ישר' ולחתימת', הויא ליה כמלוה על פה.
<h2>דף קעב.</h2>
בפ' גט פשוט [ב"ב קע"ב ע"א], אמר להו רבא בר שילא להני דכתבי שטרי אקנייתא כי כתביתו שטר אקנייתא אי ידעיתו יומא דקניתו כתובו, ואי לא, כתובו יומא דקיימיתו ביה, ופרשב"ם דוק' שטרי מתנתא ומכר בלא אחריות דלא אתי למיטרף שלא כדין, אבל שטרא מכר ומתנה דאית בהו אחריות, אפי' אי ידעי' יומא דקנו ביה לא ליכתבו אלא יומא דקיימי ביה, דאי כתבו יומא דקנו ביה בתר הכי, הוה מוקדם ופסול, דכל זמן שלא נכתב השטר אין הלקוחות משועבדין, אלא מה שיקנו אחר כתיבת השטר, דעדים החתומים על השטר אינהו מפקי לקלא, כדאמ' לעניין הלואה בחזקת הבתים [שם מ"א ע"ב], ואפילו נכתב ביום ונחתם בלילה, חשבינ' ליה מוקדם ופסול, דהא לא אישתעבדו לקוחות אלא מיום חתימתו ואילך, ואי' אתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה שלא כדין, והכי תנן בפ' ב' דגיטין [י"ז ע"א], נכתב ביום ונחתם בלילה פסול ור' שמעון מכשיר, שהיה ר' שמעון אומ' כל הגיטי' שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין חוץ מגיטי נשים, מי' לעניין שטרות כולי עלמ' פוסלין. ור"ח פי' עלה דהא רבה בר שילא, שמעי' מינה שטרא דכת' בההוא יומא דקנו מיניה ובתר כמה יומין אחתימו עליה הנהו סהדי קמאי שפיר דמי, דלא בעי חתימה בההוא יומא, אלא בגיטא בלבד דתנן נכתב ביום ונחתם בלילה פסול וכן הלכה. הוא פי' כן, אבל לא ייתכן אלא כמו שפיר' וכדמוכח בגיטין עכ"ל רבי' שמואל. ורואה אני דברי פר"ח, הוא הביא ראיה ממשנה של גיטין, ופשוטה סותרת את דבריו, וכי פה מפיק מרגליות טעה בפי' המשנה, סבורני שנחלף לרבי' שמואל בין ב' לכ', וכך אמר ר"ח דלא בענן חתימה ההוא יומא אלא כגט בלבד, פי' כמו גט בלבד, כל שטרות שהן כיוצא בו של גט, אם נכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולי' שהשטר מזויף מתוכו, שכתב זמן הגירושין א' בניסן והוי מוקדם ופסול, אלא כשכותב הדברים כהוויתן אפי' עומד באייר וכותב זמן הלואה מא' בניסן המעשה כמו שהיה שהלווהו א' בניסן כשר, כי לא הקדים הזמן, וכדאמ' להו רבה בר שילא אי ידעיתו יומא דקנייתו ביה כתובו ואפי' כתוב בהן אחריות, כי כל הלואה בשטר אית ליה קלא משעת הלואה, אפי' נכתב השטר ב' ימים אחר הקניין, כיון דעומד לכתיבה, אבל על פה דאינה עומדת לכתיבה לא מפקי קלא, כדאמ' בחז' הבתי' [ב"ב מ"א ע"ב], דאמ' רב המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדי', מי אמ' רב הכי והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו מלוה על פה אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות, מלוה אזביני קרמית, מלוה עביד איניש דיזיף בצנעה כי היכי דלא ליתזלו ארעיה, מאן דזבין זבין בפרהסיא כי היכי דניפוק עליה קלא, הכי נמי כל מלוה בשטר מוזיף בפרהסיא כי היכי דניזדהרו לקוחות, הרי במוכר אע"ג דלא חתמי סהדי גובה מנכסי' משועבדי' אלמא דלא תלי בחתימת עדים. ובפ' גט פשוט [שם קע"ו ע"א], ר' אלעזר אומ' אפי' אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדין, ומפ' שאני הת' דאיכ' כתיבה כך היא הגירס' בספרי' דווקנים, ופי' הואיל וניתן ליכתב איכא קלא אפי' על ידי עידי מסירה, אבל במלוה על פה אפי' אם הוחזק כתב ידו בב"ד, כיון דלא ניתן ליכתב ליכא קלא. והאי דקאמ' בפ"ק דגיטין [י"א ע"א], האי שטרא פרסאה דמימסר' ניהליה באפי סהדיה ישראל מגבי ביה מבני חרי, אבל ממשעבדי לא מגבי ביה, כיון דאינו עומד לכתיבתן דסהדי ישר' ולחתימת', הויא ליה כמלוה על פה.
